חזור
על העבודה
הדרך למזרעת כנף
תהליך ההתבגרות לא קורה ברגע, ניתן להבחין בו כאשר לאחר תקופה חוזרים למקום מוכר שלא נראה כבר זמן רב, והמבט שבוחן את המקום הוא כבר לא אותו מבט. התמימות נעלמה. ישנה עדיין אהבה ונוסטלגיה אך יחד עם זאת מתגנבת סלידה ואכזבה מהזמן שחלף והותיר את אותותיו. במקביל ניצבת ההכרה שהזמן שעבר על המקום הוא אותו הזמן שעבר על האדם הצופה בו. האדם גם הוא השתנה.
כילד הבית יכול להדמות לעולם כולו, סביבו מתרכז הכל. שמתבגרים הפרספקטיבה משתנה ומה שלפני כן נדמה היה הכל, ניהיה לפתע חלק קטן, זניח.
התהליך הזה והאכזבה שנובעת ממנו, המרכז שנדחק לשולים הם בסיסה של הסידרה.
המקום שסימל את הבית וכעבור שנים אנו מחפשים אותו, אוספים את כל המרכיבים שיצרו את התחושה שהגדירה אותו ככזה, אך היא כבר אינה בנמצא.
השימוש בפורמט גדול איפשר לי את הריחוק המסויים מהאובייקט, את האפשרות להמצא בתוך הסיטואציה אך להבדל ממנה.
הפרגמנטים שמרכיבים את התחושה הם השוליים של ההתרחשות, אלו מקומות שנמצאים בשלב הסטטי לאחר שהאירוע שעיצב אותם ככאלו כבר הסתיים. במציאות הם לא ניצבים במרכז, אך בצילום הם חוזרים אליו, ואני דואג להציב אותם שוב במרכז הפריים כעדות, זיכרון, מונומנט.
1 / 23